החלטה בתיק בש"פ 7296/13

1.       בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) להורות על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים החל מיום 8.11.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 46038-03-12 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (כבוד השופטים י' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן יוסף), לפי המוקדם. בעניינו של המשיב 3 זוהי בקשה רביעית מסוג זה, ואילו בעניינם של המשיבים 1 ו-2 זוהי בקשה חמישית כאמור.

רקע והליכים קודמים

2.       כנגד המשיבים ואדם נוסף בשם יצחק זרבי (להלן: יצחק) הוגש ביום 26.3.2012 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (תפ"ח 46038-03-12). בגדרו של האישום הראשון מייחס כתב האישום לנאשמים את רציחתו בירי של אבי דוד ז"ל (להלן: המנוח 1), ובהתאם לכך את העבירות הבאות: רצח (לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)); קשר לפשע או לעוון (לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין) והחזקת נשק (לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין). בגדרו של האישום השני מיוחסת למשיב 1 גם רציחתו של יצחק גפן ז"ל (להלן: המנוח 2), ובהתאם לכך אותן עבירות פעם נוספת (רצח, קשר לפשע או לעוון והחזקת נשק).  עיקרי העובדות על פי כתב אישום הובאו בהרחבה בהחלטתי בעניין זה בבש"פ 8911/12 מיום 17.12.2012.

3.       עם הגשת כתב האישום, התבקש מעצרם של הנאשמים עד לתום ההליכים נגדם. בית המשפט קמא קיבל את הבקשה ביום 20.6.2012 (מ"ת 45887-03-12, השופט צ' קאפח). הנאשמים הגישו עררים על החלטה זו (בש"פ 5588/12, בש"פ 5589/12, בש"פ 5645/12 ובש"פ 5646/12) שנדונו במאוחד בבית משפט זה על-ידי השופט נ' הנדל. בהחלטתו מיום 24.9.2012 דחה השופט הנדל את העררים, אם כי ציין ביחס למשיבים כי "התשתית הנסיבתית נגד השלושה טומנת בחובה מאפיינים גבוליים" (שם, בפסקה 11). השופט הנדל הוסיף, בהמשך לכך, כי תשתית זו עומדת ברף הראייתי הנדרש בשלב המעצר וכי בחשבון הכולל המסוכנות העולה ממעשי המשיבים היא רבה ביותר ומצדיקה את המעצר. בכל הנוגע ליצחק קבע השופט הנדל כי עוצמת הראיות אינה עומדת ברף הנדרש להחזקתו במעצר עד תום ההליכים והורה על החזרת הדיון בעניינו לבית המשפט קמא. בהמשך, הורה בית המשפט קמא על שחרורו של יצחק למעצר בית בתנאים מגבילים.

4.        מאז ההחלטה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים, נדרש בית משפט זה לארבע בקשות להארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 ולשלוש בקשות להארכת מעצרו של המשיב 3, אשר בעת הגשת כתב האישום ריצה עונש מאסר ועל כן הוסכם בתחילה כי בית המשפט לא יורה על מעצרו (אלא רק על שלילת חופשותיו). ההחלטה הראשונה על הארכת מעצרם של המשיבים 1 ו-2 ניתנה על ידי ביום 17.12.2012(בש"פ  8911/12). החלטה נוספת בנושא הארכת המעצר - הפעם של כלל המשיבים - ניתנה ביום 7.3.2013 על-ידי השופט א' רובינשטיין (בש"פ 1779/13) - לפחות מן התקופה המבוקשת, עד ליום 12.5.2013, תוך התייחסות לכך שבמקרים אשר בהם המסוכנות גבוהה אך עוצמת הראיות יוצרת קשיים, יש לזרז את המשפט. בהקשר זה, קרא השופט רובינשטיין לצדדים לפנות לבית המשפט המחוזי כדי שזה יוסיף מועדים לשמיעת התיק. על הארכת מעצר נוספת - ב-90 יום - החליט השופט א' שהם ביום 8.5.2013, (בש"פ 3224/13), בהתייחס לכך שמשפטם של המשיבים נכנס אז לשלביו האחרונים.  השופט שהםציין שהתקדמות המשפט עומדת ברף שהציב השופט רובינשטיין בכל הנוגע להחשת הדיונים על ידי הערכאה המבררת. ביום 30.7.2013 הוארך מעצרם של המשיבים ב-90 יום נוספים בהסכמתם על-ידי השופטרובינשטיין (בש"פ 5344/13).

טענות הצדדים

5.        המבקשת תומכת את בקשתה בכך שלשיטתה מהלך הדיונים בהליך העיקרי משביע רצון ולאחר העיכוב שחל בראשית הדרך, בעיקר בשל עיכוב בהסדרת ייצוגם של המשיבים, כעת נשמע משפטם בקצב ראוי. באופן יותר ספציפי, נמסר כי עד עתה הסתיימה פרשת התביעה, שבמסגרתה התקיימו 12 דיוני הוכחות, וכן התקיימו דיונים שעסקו בטענות מקדמיות, עתירה לגילוי ראיה חסויה וקבלת חומרי חקירה. המשיב 1 ויצחק העלו טענה של "אין להשיב לאשמה" וביום 25.8.2013 זו נדחתה. כעת נמצאת פרשת ההגנה בעיצומה. במהלך חודש ספטמבר העיד המשיב 1 בחקירה ראשית ונגדית, ועדותו צפויה להסתיים ביום 12.11.2013. מלבד מועד זה נותרו על כנם עוד חמישה מועדים לשמיעת התיק, אשר האחרון שבהם הוא ביום 18.12.2013. בא כוחה של המבקשת ציין כי בישיבה הקרובה הקבועה ליום 12.11.2013 צפויים להתקבל עוד מועדים לשמיעת התיק.

6.       המבקשת מוסיפה וטוענת כי מסוכנותם של המשיבים עולה בבירור מן המעשים המיוחסים להם ומעברם הפלילי העשיר. בהקשר זה, עמד בא כוחה של המבקשת על כך שהמשיבים 1 ו-2 מרגישים בעצמם מאוימים, ונהגו לנקוט אמצעי זהירות כגון לבישת שכפ"צים ושימוש בכלי רכב ממוגנים, ובכך יש כדי להעיד על מסוכנותם לציבור גם בשל כך שהם מהווים מטרה לפגיעה (פגיעה שעלולה להיות במתכונת המועצמת הנדרשת לשם התגברות על אמצעי מיגון). לגבי המשיב 3 צוין כי הפגיעה בו הייתה מועטה יותר בשים לב לכך שבחלק מתקופת המעצר ריצה ממילא עונש מאסר בתיק אחר. המבקשתמציינת עוד כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי משפט ולהימלטות מן הדין בעניינם של המשיבים, בשל העונש החמור הצפוי להם אם יורשעו, ובשל התחכום הרב הנשקף מן המעשים המיוחסים להם.

7.        באי כוחם של המשיבים חזרו וטענו כי ההליך העיקרי רחוק מסיום ולא צפוי להסתיים בתקופה המבוקשת להארכת המעצר. הם חזרו והדגישו כי נקודת האיזון בין התועלת שבהארכת המעצר לבין ההגנה על חירותם של הנאשמים משתנה עם חלוף הזמן, ולא כל שכן כאשר התשתית הראייתית שביסוד המעצר הייתה מלכתחילה חלשה למדי. כן צוין שיצחק, הנאשם הנוסף בתיק, שוחרר לחלופת מעצר הכוללת איזוק אלקטרוני והוא מופיע לכל הדיונים.

8.        באי-כוח המשיבים הסבירו כי הסכימו להארכת המעצר הקודמת לנוכח העיכוב המסוים שחל במשפט בשל כך שהמשיב 1 נזקק לזמן נוסף כדי להיערך לחקירתו הראשית והנגדית. אולם, כעת שיקול זה אינו עומד עוד. 

9.        בא-כוחו של המשיב 2 טען כי היה מסכים להארכת המעצר "כאן ועכשיו" אילו המדינה הייתה נכונה להתחייב שתהא זו הארכת המעצר המבוקשת האחרונה.

דיון והכרעה

10.      כידוע, בבואו להכריע בבקשה להארכת מעצר מעבר לתקופה של תשעה חודשים נדרש בית משפט זה לבצע איזון בין זכותו של הנאשם, שטרם הורשע, לחירות לבין האינטרס בהבטחת שלום הציבור וביטחונו ובשמירה על תקינות ההליך השיפוטי (ראו למשל: בש"פ 5816/13 מדינת ישראל נ' חטיב (30.8.2013); בש"פ 2845/13 מדינת ישראל נ' בראנס (21.5.2013)). עוד נקבע כי נקודת האיזון בין זכותו של הנאשם לחירות לבין האינטרס הציבורי התומך במעצר משתנה בהדרגה ככל שמתארך ההליך השיפוטי, ובלבד שקיימת אפשרות לאיין את מסוכנותו של הנאשם (ראו למשל: בש"פ 22/07 מדינת ישראל נ' ז'אנו(24.1.2007); בש"פ 519/11 מדינת ישראל נ' הייבי (26.1.2011)).

11.      יישומם של עקרונות אלו על ענייננו מחייב לומר כי התמשכותו של ההליך העיקרי במידה המובילה להארכת מעצר רביעית או חמישית (על-פי העניין) מחזקת במידה משמעותית את זכותם של המשיבים לחירות. עם זאת, גם השינוי בנקודת האיזון אינו יכול להעלים את השיקול של מסוכנות במקרים שבהם עוצמתה של זו רבה במיוחד. בענייננו, המשיבים מואשמים ברצח (ואחד מהם אף בשתי עבירות רצח). אכן, ניתן להצביע על מקרים מיוחדים שבהם הוחלט על בחינת האפשרות לשחרורו של נאשם בעבירת רצח לחלופת מעצר כאשר משפטו התמשך (ראו: בש"פ 9423/11 ימר נ' מדינת ישראל (9.1.2012) ובש"פ 6293/12 ימר נ' מדינת ישראל (13.9.2012)). אולם, במקרה זה יש לתת משקל לכך שהרצח המיוחס למשיבים הוא רצח מתוכנן, מאורגן ו"מוזמן" שבוצע, על פי החשד, לאחר הצטיידות, היערכות ותיאום מדוקדק של המשיבים בשיתוף אחרים. כל אלו מצביעים על מסוכנותם הגבוהה של המשיבים ועל הבעייתיות הכרוכה בשל כך באיונה של מסוכנות זו.

12.      התייחסותו של השופט נ' הנדל באשר לאופיין הגבולי של הראיות לכאורה היא שיקול רב משקל. עם זאת, התרופה לכך צריכה להימצא, כפי שציינו השופטים רובינשטיין ושהם בהחלטות הקודמות שניתנו בעניין - בהחשת קצב המשפט. בענייננו, נחה דעתי שתנאי זה מתקיים. ההליך המרכזי מתנהל בעצימות גבוהה. כפי שעדכנה המבקשת, פרשת ההגנה בעיצומה וקבועים כעת שישה מועדים לשמיעת התיק כשהראשון הינו ביום 12.11.2013 והאחרון ביום 18.12.2013. יתרה מזאת, בא כוחה של המבקשת ציין בפני כי ביום 12.11.2013 צפויים להתקבל מועדים נוספים לשמיעת התיק.

13.     עם זאת, בשים לב למכלול נסיבות העניין אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-60 ימים החל מיום 8.11.2013 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 46038-03-12 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏ב' בכסלו התשע"ד (‏5.11.2013).